רס"ם (במיל') סער מרגוליס ז"ל

סער גדל והתחנך בכיסופים, למד בבית הספר היסודי המקומי "יובלי הבשור" ובתיכון האזורי. ילד שובב, אנרגטי ושטותניק, שהיה הרוח החיה בבית ובקרב חבריו - תמיד רץ, השתולל, הצחיק את כולם, ומאוד אהב לחבק ולהפגין אהבה.
כילד למד ג'ודו, וככל שגדל התנסה והתאהב בסוגים נוספים של אומנויות לחימה.

סער התגייס ליחידת עוקץ בשנת 2004.

כמה חודשים לאחר תחילת המסלול, בשל מגבלה רפואית שהתגלתה, נאלץ בצער רב לוותר על חלומו לשרת כלוחם מן המניין.

למרות האכזבה, סער בחר להישאר - והמשיך לשרת במחלקת המבצעים של היחידה, שם הצטיין בתפקידו והותיר רושם עמוק.

אחרי השחרור עבד סער במטע האבוקדו של הקיבוץ ובהמשך ניהל משק לגידול עגבניות באחד המושבים הסמוכים.עם זאת, מה שבער בו באמת היה הרצון לשמור על ביטחון הקיבוץ. בגיל עשרים ושלוש פנה לרבש״ץ כיסופים והציע את עצמו כסגן.סער, שהיה מודע היטב לאיום שמעבר לגדר, הקדיש מחשבה רבה לשיפור ההגנה על הקיבוץ ולחיזוק תחושת הביטחון של תושביו.

בגיל עשרים וחמש מונה סער לרבש״ץ כיסופים והוביל שינוי מהותי בתפיסת הביטחון בקיבוץ. הוא הקים את כיתת הכוננות הראשונה, דאג לציוד מתאים, התקין מצלמות אבטחה ואף תכנן מוט ברזל ייחודי לנעילת הממ״ד.
במקביל למד הדרכת לוחמה, אימן כיתות כוננות נוספות באזור והיה ידוע ביוזמתו ובמסירותו. בשנה השנייה בתפקיד לקח על עצמו גם את הדרכת הנוער בקיבוץ  סער ראה חשיבות גדולה בהנחלת אהבת הארץ והחיבור לקהילה, והפך לדמות משמעותית ומוערכת בקרב בני הנוער.
"כל דבר שהיו זקוקים בו לאנשים להתנדבות בקיבוץ הוא הראשון שהיה רץ ואומר 'זה עליי'", סיפר אחד מחבריו. "בן אדם שלקח על עצמו המון פרויקטים, כמה שיותר. הוא היה דמות שמחברת בין כולם. תמיד כשפנו אליו, לא משנה מתי, הוא פשוט נתן מענה".

את יסמין, אשתו , סער הכיר כשעבדה כמלצרית בחתונה של אחיו. מאז אותו יום הם לא נפרדו.
יסמין עברה לגור איתו בקיבוץ, ושם הקימו יחד בית חם והביאו לעולם שתי בנות - מיה ותבור.

מאז שנולד להיות אבא, היה ברור שזה תפקיד שסער נועד לו.
הוא היה אבא מסור ואוהב – משחק, מצחיק, שר להן כל בוקר וממלא את הבית באור.
למרות עיסוקיו הרבים, תמיד דאג שיסמין והבנות יהיו במקום הראשון.

סער היה איש של אנשים - חברותי, מלא נוכחות ותמיד נכון לעזור.
הוא היה דמות מובילה בקהילה, מנהיג טבעי שידע לאחד סביבו אנשים ולומר בדיוק את מה שנדרש ברגעים הנכונים.
גם בתוך המשפחה היה זה שמחבר בין כולם - רגוע, מפשר ובעל לב רחב במיוחד.

טוב הלב שלו ניכר בכל מעשיו, והייתה לו רגישות יוצאת דופן לאחרים, במיוחד לדור הוותיק של הקיבוץ.
בשנת 2020, עם פרוץ מגפת הקורונה, נהג לערוך קניות לחברי הקיבוץ המבוגרים ולהביא להם את המצרכים עד הבית.
באותה שנה החל להתנדב גם במד״א כחובש רפואת חירום – עוד ביטוי לרצון שלו לתת, לתרום ולהיות שם בשביל האחרים.

במשך אחת־עשרה שנים שימש סער כרבש״ץ האהוב של כיסופים, ונודע במקצועיות ובמסירות יוצאת דופן. הוא אף זכה בתואר הרבש״ץ המצטיין.

בסוף 2022 עבר לעבוד במשרד הביטחון כמתאם פעולות באזורים הסמוכים לעזה, שם המשיך להפגין את אותה נחישות ודיוק שאפיינו אותו תמיד.

הוא בלט באיכויותיו, מונה לאחראי על פרויקטים חשובים והרגיש שהוא מגשים את עצמו.

גם לאחר שסיים את תפקידו בקיבוץ, המשיך לסייע לרבש״ץ החדש בכל דרך שיכל.

ב־7 באוקטובר 2023 התעוררו סער, יסמין ובנותיהם לקול התראות "צבע אדום" ונכנסו לממ״ד. כששמע את הירי והאופנועים מחוץ לבית, סער החליט לצאת ולהגן על הקיבוץ – למרות שכבר לא היה חלק מכיתת הכוננות.
הוא מסר ליסמין נשק, הדריך אותה כיצד לנעול את הדלת, לבש אפוד וקסדה ויצא ללחימה.

כשרבש״ץ הקיבוץ נלכד בביתו ורוב חברי הכוננות נותקו, סער לקח פיקוד, חבר לסגנו וניהל לחימה עיקשת מול עשרות מחבלים – בית אחר בית, עד שהצטרף לכוחות צה״ל. הלוחמים שתפסו איתו עמדות סיפרו שהיה קר רוח, נחוש ומלא תושייה – מנהיג שידע להרגיע, לעודד ואף להצחיק ברגעים הקשים ביותר. בשעות אחר הצהריים, בעת ניסיון פריצה לבית שבו התבצרו מחבלים, הוביל סער את אנשיו ונפגע מירי בזמן הלחימה ונהרג במקום.

בגבורתו, סער הציל את חייהם של עשרות אנשים ומנע אסון גדול הרבה יותר. גם מוט הברזל שפיתח שימש רבים מחברי הקיבוץ לנעילת הממ"ד מבפנים, והגן עליהם מפני המחבלים.

רב-סמל ראשון סער מרגוליס נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים ושבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בכיסופים. הותיר אחריו אישה, שתי בנות, הורים ושבעה אחים ואחיות.

‍