הילי סלומון ז״ל

הילי, בתם של מרגרט-מגי וברנרד, נולדה בהונג קונג. אחותן הצעירה של קרן-אור וטל.

המשפחה גרה אז בהונג קונג בשל עבודתו של אביה, ברנרד. אחותה, טל, סיפרה: "הילי נולדה כשהייתי בת שש, וכבר מאז ידעתי שיהיה בינינו קשר מיוחד, ידעתי שנהיה החברות הכי טובות... עברנו הרבה ממקום למקום ולכן מצאנו נחמה אחת בשנייה, היינו הדבר היחיד הקבוע בחיינו ותמיד יכולנו לפנות זו אל זו."

הילי הייתה ילדה יפה, רגישה ובוגרת שתמיד רצתה לשמח את משפחתה ואת אחיותיה. אחותה הבכורה, קרן-אור, סיפרה שמגיל ארבע הילי נהגה לשמור את דמי הכיס שלה וחיכתה לימי ההולדת של אחיותיה הגדולות כדי לקנות להן מתנה.

כשהייתה הילי בת 12 חזרה המשפחה לישראל והתמקמה בכפר יונה, הסמוכה לנתניה. הילי החלה להתאקלם ולמצוא את מקומה. היא עלתה לחטיבה ולתיכון המקומי, הכירה חברות וחברים חדשים, והחלה לגלות את האישיות המיוחדת של עצמה. הילי הייתה אהובה וחברותית ונהגה לייעץ לחבריה בכל נושא, בציניות ועם הומור משובח.

לאחר סיום התיכון התגייסה לצבא ושירתה כלוחמת ביחידת "עוקץ".

בשנים שלאחר השחרור עבדה כמורה פרטית. הילי הייתה מורה אכפתית וסבלנית, תמכה בתלמידים, עזרה להם להתקדם ולהצליח והייתה אהובה עליהם מאוד.

הילי אהבה מוזיקה וריקודים ובכל מקום שרקדה בו בלטה בריקוד העוצמתי שלה, והייתה האחרונה להישאר על הרחבה. היא הייתה "משוגעת על מסיבות ועל פסטיבלים", סיפרה אימה, מרגלית. "תמיד הייתה חוזרת עם מדליה של 'מלכת הרחבה'," סיפרה בחיוך, "ואם לא הייתה מדליה, היו מאלתרים לה משהו." הילי אספה בסלסלה מיוחדת את כל "מדליות הריקודים" שקיבלה במהלך החיים.

טל, אחותה, סיפרה: "מכיוון שהילי גדלה בסביבה גלובלית, תמיד קיבלה והכילה אנשים מתרבויות אחרות ומרקע שונה, היא אהבה גיוון, להכיר אנשים בעלי רקע אחר משלה, ואישיות שונה ואז היא התאהבה בסצנת הפסטיבלים, אהבה את העובדה שכל אחד שונה וייחודי. היא הרגישה אהובה בקהילה הענקית הזאת של אנשים מכל גווני הקשת ואז עלה לה הרעיון להפוך את זה לעסק משלה - מותג של בגדים ואביזרים עבור החוגגים במסיבות."

בחודשים האחרונים לחייה פעלה במרץ להקמת העסק, היא קראה לו בשם: "אשכרה", ניהלה וקידמה את העסק והחלה לייבא ולעצב בגדים ולמכור בדוכני פסטיבלים למיניהם. במהלך חול המועד סוכות תשפ"ד הקימה דוכן באחד הפסטיבלים במדבר. האווירה המשוחררת, האנשים שהכירה – גרמו לה ליהנות מכל רגע. היא כבר ראתה את החלום שלה מתחיל להתממש ותכננה בקפידה את הקמת אתר המותג. ההשקה של העסק נקבעה ל-20.10.2023.

ביום שישי, ערב שמחת תורה תשפ"ד, הילי הייתה בבית הוריה. היא לא הרגישה טוב והלכה לנוח. מאוחר יותר התקשרו חבריה הטובים, רועי ומפל, והציעו לה להצטרף אליהם לנסיעה לפסטיבל ה"סופרנובה" שבדרום, סמוך לקיבוץ רעים. הילי קיבלה החלטה ספונטנית, התארגנה ויצאה מהבית. כשהגיעה החבורה למקום, הם בילו ונהנו עם כ-3,000 חוגגים.

ב-07:43 התקשרה הילי לאחותה טל, וסיפרה לה שהיא במסיבה, שהשיגה כרטיס רק ברגע האחרון ושהמצב לא טוב. הילי וחבריה נכנסו לתוך הרכב והחלו לנסוע. לאחר זמן קצר שוטרים אמרו להם לנטוש את הרכב ולברוח. בשלב הזה היא אמרה לאחותה: "טל, יש פצועים, יש הרוגים," אבל דאגה גם להרגיע, "אני בסדר, הצבא הכין אותי לזה." בשיחתה האחרונה עם טל, אמרה לה הילי שהם קרובים לאופקים, שאין לה כמעט סוללה בנייד והוסיפה: "אני אוהבת אותך". הילי וחבריה הסתתרו מתחת למכוניות שחנו בצד הדרך. מחבלים הגיעו אליהם וירו בהם. הילי וחברתה מפל אדם נרצחו, חברן רועי שרד.

הילי סולומון נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023),  בת עשרים ושש. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בכפר יונה. הותירה אחריה הורים ושתי אחיות.

טל, אחותה כתבה: "אם יכולתי לתאר אותה במשפט אחד, הוא היה 'מיצתה את חייה במלואם'. עד כמה שזה נשמע קלישאה, זה מה שהוביל אותה לחיות את החיים שהיא חיה. היא באמת ניצלה כל רגע, וכך, בסופו של דבר מצאה את מותה."

חברתה כתבה: ״הילי הייתה קרן השמש שלנו, מחייכת, מרימה, מחבקת ואוהבת. אין אחד שהיה עובר לידה ולא נכבש בקסם שלה, מוקפת בסביבת חברים אוהבים.

תמיד דאגה להרים את כולנו, להתאחד, ולא לשכוח לשמוח, לזכור לחיות את הרגע.

היו לה חלומות גדולים, תמיד חשבה איך לצמוח ולהגיע הכי רחוק שרק אפשר... כל רצונה היה להפיץ שמחה וריקודים לאור זריחה.