סער התגייס ליחידת עוקץ בשנת 2004.
כמה חודשים לאחר תחילת המסלול, בשל מגבלה רפואית שהתגלתה, נאלץ בצער רב לוותר על חלומו לשרת כלוחם מן המניין.
למרות האכזבה, סער בחר להישאר – והמשיך לשרת במחלקת המבצעים של היחידה, שם הצטיין בתפקידו והותיר רושם עמוק.
תחושת ההחמצה על כך שלא זכה לשרת כלוחם ליוותה אותו לאורך השנים – אך גם הפכה למנוע פנימי של עשייה.
סער לקח חלק בקורסים ביטחוניים רבים, ובמשך אחת-עשרה שנים שימש כרבש"צ של קיבוץ כיסופים – מתוך תחושת שליחות עמוקה, אחריות וביטחון שקט.
הוא השקיע את כל כולו בהגנה על הקיבוץ: נערך מראש לתרחישי חדירה, וידא שנשקי כיתת הכוננות זמינים בבתיהם של החברים, ואפילו פיתח מנעול ייחודי לדלתות ממ"דים.
ביום שבת, ה־7 באוקטובר, עם פרוץ מתקפת הטרור, הותיר סער את אשתו יסמין ואת שתי בנותיו הקטנות בממ"ד – ויצא להילחם.
לאחר שעות של לחימה, כאשר פרץ יחד עם סמ"ר אדם אגמון – לוחם ומפקד בחטיבת הצנחנים – לבית שבו שהו מחבלים, בניסיון נואש להציל משפחה נצורה, נפגעו השניים ונהרגו.
בחייו ובמותו, סער הלך בראש – ופעל ברוח הערכים שספג ביחידה:
דבקות במשימה, חתירה למגע, אומץ לב ומנהיגות.
יהי זכרו ברוך
.svg)
