רב סמל ראשון יאיר אשכנזי ז״ל

יאיר בנם של תקוה ושמואל. נולד ביום ג' בטבת תשל"ח (13.12.1977) בנהריה. האח הצעיר של מלכה, עירית ויעל. נולד בתום שמונת ימי החנוכה, בלילה בו כבתה החנוכייה. היה כנס החנוכה להוריו והמשיך להיות מוקד האור למשפחתו. כבן שנולד אחרי שלוש בנות, היה קשור בכל נימי נשמתו לאחיותיו, חונך וגדל עטוף באהבה אינסופית. היה לילד טוב מזג, חברותי, פעיל ואוהב לעזור.

יאיר טייל עם הוריו ברחבי הארץ משחר ילדותו והתאהב בטבע. הוא גם יצא למסעות "מים לים" בתור מדריך ב"צופים". שמואל אביו סלל לו את הדרך לעסוק בספורט לרוץ, לשחות, לצלול ולרכוב על אופניים קילומטרים רבים.
כבר מגיל אחת-עשרה הקנה לו אביו כישורי הישרדות בטבע, ולימד אותו להגיב מהר במצבי חירום. כמו כן הנחיל ליאיר את האהבה לים ולימדו ליהנות מריחו המלוח בכל תנאי ומזג אויר.

בהשראת אביו, צנחן ביחידת המילואים, היה ברור ליאיר שבבוא היום ישרת שירות חשוב, משמעותי ובעל ערך – יתרום למדינה ויגן על מולדתו. אף על פי שהוריו התנגדו לשירות קרבי, התגייס יאיר למחזור הראשון של יחידת "עוקץ". הוא היה ממייסדיה והיא הייתה מושא גאוותו. את מרבית שירותו הסדיר שירת בלבנון ובבית הילל והשתתף במבצעים רבים. באחד הימים בשירותו הסדיר התפוצצה מרגמה סמוך מאוד ליאיר ולכלבתו, בדרך נס יאיר לא נפגע אך כלבתו נעלמה ולא נמצאו עקבותיה. חבריו לשירות הכירו את נחישותו. פעם, כאשר כמעט כולם ויתרו על כלב שלא נשמע להוראות, התעקש יאיר ועזר לאלפו עד שהצליח.

את מוריה רעייתו הכיר בילדותו. הוריו גרו בשכנות להוריה בעכו, הם שיחקו יחד בילדותם. האמהות נשארו חברות ושמרו על קשר חם והדוק גם לאחר שעברו להתגורר בנהריה. לאחר שלוש שנות שירות, החל יאיר את דרכו האזרחית ויצא לטיול עם חברי ילדותו למשך ארבעה חודשים במזרח אסיה. עם שובו עבד בביטחון במלון באילת. מוריה הגיעה לחופשה אצל אחותה המתגוררת בעיר, וביקרה אותו במקום עבודתו לאחר שלא התראו כמה שנים. "התאהבנו," מספרת מוריה, "ומאותו רגע לא נפרדנו והיה ברור לשנינו שרק המוות יפריד בינינו." הזוגיות התאפיינה בחברות אמיתית וכנה. לדברי מוריה, יאיר היה המורה שלה לחיים, אדם מאושר שידע לראות את החיובי וליהנות מכל רגע בחייו. לימים, בדרך זו חינך את ילדיו והטמיע בהם אופטימיות, שמחת חיים ואהבת הארץ.

צניעות וענווה אפיינו אותו. תמיד חשב על כולם ודאג לא לפגוע באיש. יאיר היה הדבק של החבורה, ובעזרת יכולת הארגון שלו אף גיבש בין בני המשפחה. המשפטים שליוו את חייו היו: "מה שלא הורג מחשל"; ו"אין מפחיד מלבד הפחד עצמו". הוא ידע להשיא עצה טובה וחכמה, תמך בכל מי שנזקק לו ואמר את האמת גם כשהיא קשה - פיו וליבו היו תמיד שווים. יאיר היה אדם חכם, רב-כישרונות, איש שיחה נפלא, ידען, דעתן, שנון ובעל חוש הומור, אך מעל לכל היה ציניקן ובעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, ולכן איש לא הופתע כשבחר ללמוד משפטים. במהלך לימודיו עבד שעות רבות והפגין חריצות מרשימה. בשנת 2006 סיים בהצלחה תואר ראשון במשפטים במסלול האקדמי במכללה למנהל בראשון לציון, והיה בוגר המחזור הראשון של תכנית "אימפקט"

בשנת 2004, לאחר שלוש שנות חברות, נשא את מוריה לאישה, והם הקימו את ביתם ברחובות. יחד גידלו שלושה ילדים: יואל־שמואל, אמיר־דוד ויערה.

בשעות הפנאי אהב להאזין למוזיקת רוק, לרוק כבד ולשירים בעברית. אהב מאוד לבשל מטעמים לבני משפחתו. והפך לבשלן המשפחתי. הספורט היה חלק חשוב מחייו. הוא השתוקק לקנות קיאק ולצאת עם הילדים לרכיבת אופניים משפחתית - חלומות אותם לא זכה להגשים. טיולים למיטיבי לכת ברחבי הארץ היו חלק בלתי נפרד משגרת המשפחה, היה חשוב לו להכיר לילדיו את מולדתם ולספר להם את מורשתה. איש משפחה למופת ואב מסור היה, משפחתו וילדיו היו בראש מעייניו.

בשנים האחרונות עבד בתור עורך דין במשרד פרטי וייצג מוסדות ציבוריים ופרטיים. בין היתר שימש יועץ משפטי חיצוני לעיריית מודיעין ולמכון הגיאופיזי. לקוחותיו, חברי ועד ממושב מבוא מודיעים, הודו למשפחתו: "על הזכות שנפלה בחלקנו לעבוד עם יאיר, להכיר ולהוקיר אדם ישר דרך עם חיוך שובה לב ויכולת עבודה וראייה רחבה. הוא תרם בעבודתו ובחשיבתו הבהירה להישגים ולפתרון בעיות שליוו את מושבנו לאורך שנים."

חובתו לשירות המילואים נמשכה חמש-עשרה שנים בתור מפקד כיתה, ובהן נענה בתחושת שליחות לאימונים או לפעילות מבצעית. הוא חש כי מחובתו להתייצב ולהוות דוגמה אישית לחייליו.

רק לפני מבצע "צוק איתן" דחה צו לאימון. "הילד שלי עולה לכיתה א', אני חייב להיות נוכח, אני נורא מתרגש," הסביר, "אין מצב שאני מפספס את זה. לי הייתה חוויה נוראית ואני רוצה שהבן שלי ייהנה בכיתה א'." ביום שישי, 18 ביולי 2014, תכנן יאיר הנרגש לקנות את הציוד לבית הספר, אך נקרא באותו יום למילואים בצו 8 וגויס לגדוד המילואים של בית הספר לקצינים בה"ד 1. יאיר עזב את ביתו בלב כבד, מוריה מספרת: "כל השנים שהכרתי את יאיר, הוא ביקש ממני 'כשיהיה צו 8 אנא ממך, חזקי אותי ואל תחלישי'".

"היום היחיד שאותו יאיר אמר שהוא לא יפספס", נזכרת מוריה, "הוא הראשון בספטמבר, תחילת שנת הלימודים. הוא נקרא למילואים שניה לפני שהבן הגדול שלי עלה לכיתה א'. אמר, ברור שאני אגיע איתו ואני לא אפספס. לצערי הוא לא זכה. ברגע שקיבל צו 8 לא היה ספק. הוא היה צריך ללכת. כך חונכתי וגם הוא. אלו הערכים, אהבת המולדת".

הכוח אכן נכנס לעזה שבוע אחרי שגויס. במהלך חילופי האש שהתנהלו בשטח נפגע יאיר. רב-סמל ראשון יאיר אשכנזי נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום כ"ז בתמוז תשע"ד (25.7.2014). בן שלושים ושש וחצי היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברחובות. הותיר אישה, שני בנים ובת, הורים ושלוש אחיות.

מוריה ספדה לו: "לפני ארבעה חודשים ואחד-עשר יום נולדה לנו בת, אחרי שני בנים. היית המאושר באדם. אמרת לי, 'מורי, אני כל כך מאושר, פוחד לדבר על זה, רוצה רק שזה ימשיך ככה, שלא ישתנה הסטטוס. לא רוצה יותר כסף, לא חסר לי דבר. יש לי אותך, את הילדים ואתם הכול בשבילי.' ... לפני שנכנסת לעזה הרגשת שאתה בסכנה," הוסיפה מוריה, "דאגת לעדכן אותי בוקר וערב שאתה בסדר, שאהיה רגועה, אבל לפני יומיים אמרת לי 'לא מסוגל לדבר עם הילדים שלי, רוצה להיות חזק...' גרמת לי לבכות, השתדלתי לחזק, כי אתה סומך עליי, כתבת לי בוואטסאפ: 'דמעות חונקות את גרוני מגעגועים. אשמור על עצמי בשבע עיניים בשבילך ובשביל הילדים. אני משתדל להמעיט לחשוב עליכם, קשה מאוד, לא אשקר. החשש שלי קיים, אך הידיעה שהלביאה שלי חזקה נותנת לי אמונה וביטחון. אוהב אתכם ללא גבולות.' ... אם יש איזושהי נחמה, זו העובדה שנפלת מות קדושים, נפלת כמו שרצית – גיבור, למען הארץ הקטנטונת שלנו."

‍