מיכה, בנם של צפורה ויעקב, נולד ביום ה’ בשבט תשל״ז (24.1.1977) בתל אביב, בה גדל והתחנך. אח לאילנית ולנאור, ודור שני לילידי הארץ. כבר מילדותו ספג ערכים של אהבת ארץ ישראל, תודעה ציונית ופטריוטית וכבוד עמוק למורשת היהודית - ערכים שליוו אותו לאורך חייו, והוא פעל לחיות לאורם ולהנחילם לסביבתו.
את לימודיו החל בבית הספר היסודי “בבלי”, המשיך בחטיבת הביניים ובתיכון בבית הספר “עירוני ד’”. מיכה, שכונה בפי אוהביו “מיכי” או “מיכולה”, היה צעיר גבוה, נאה, מחויך ובעל מאור פנים תמידי. במהלך לימודיו בתיכון בלט בפעילותו החברתית, פעל לאיחוד ולגיבוש בין אוכלוסיות שונות, גילה רגישות עמוקה לצורכי הזולת, ותמך ועודד את מי שנזקק לכך. בכריזמה ובקסם האישי שלו סחף את חבריו לעשייה חברתית משמעותית.
מיכה היה ספורטאי בנשמתו. הוא הצטיין בכדורסל ובאתלטיקה, אך תחום הקראטה היה קרוב במיוחד לליבו, בו התאמן לאורך שנים. דרך הספורט באו לידי ביטוי תכונותיו הבולטות – מנהיגות, נחישות, כריזמה וחוסן גופני ונפשי. לימים הנציחה משפחתו את זכרו בהקמת מסגרת שנתית לתחרויות קאראטה המנציחות את שמו של מיכה. במסגרת זו נערכה בדצמבר 1997 אליפות ישראל לילדים ונוער ואליפות צה"ל בקאראטה; התחרויות נערכו במועדון הספורט באוניברסיטת תל אביב, בנוכחות מפקדיו ביחידה.
תחרות נוספת על שם מיכה, שכללה את אליפות צה"ל הראשונה בקאראטה ואליפות ישראל לנוער, התקיימה בעשרה באוקטובר 1998, ובה נוסד השילוב בין נוער קדם-גיוס לבין לוחמים מצטיינים בקאראטה, ולבין יחידת ההדרכה לקרב מגע בצה"ל, שתיצור מסגרת לאיתור ועתודה למצטיינים בהדרכה לקרב מגע שתהיה למסורת עד בצה"ל.
תחום נוסף שעניין את מיכה במיוחד היה עולם כלי הנשק, ובפרט אקדחים. כבר מגיל צעיר גילה ידע מרשים, פירק והרכיב כלים, והעמיק בקריאת ספרות מקצועית בתחום.
לקראת שירותו הצבאי השתתף מיכה בפרויקט הכנה לצה״ל במסגרת צה״לית. הוא הגיע לשירות עם מוטיבציה גבוהה במיוחד וציפה בקוצר רוח ליום גיוסו, שהתקיים בתחילת אוגוסט 1995. בזכות שנות האימון הארוכות בקראטה הצטיין מיכה בקרב מגע, ולאחר סיום הטירונות זומן לקורס הדרכה בבית הספר ללוחמה בטרור במתקן אדם.
עם סיום הקורס, לא רצה להמתין באפס מעשה לאירועים מבצעיים, וביקש לעבור ליחידה לוחמת אחרת הפעילה בלבנון. כך הגיע להתרשמות מיחידת עוקץ, הסמוכה ליחידתו, וביקש לעבור לשורותיה. היחידה שילבה עבורו בין פעילות מבצעית מאתגרת – לה ייחל – לבין אהבתו העמוקה לבעלי חיים ולכלבים בפרט.
בעוקץ שירת מיכה כשמונה חודשים. עם הצטרפותו החל קורס תובעני וקשה, אליו השתלב ללא קושי ושאב סיפוק רב מתפקידו החדש. שם קיבל את הכלבה “אמבר”, שהחלה את דרכה עמו לאחר שחוותה משבר עם מפעיל קודם. בתקופת האילוף נרקם ביניהם קשר עמוק של אמון, ומיכה טיפל בה במסירות רבה. בתוך זמן קצר החזיר אותה לכשירות מלאה, והיא הפכה לכלבה מובילה ובעלת הישגים.
מיכה עבר בהצלחה את מבחני הסיום, והתהלך בגאווה בכומתה האדומה ובנעליים האדומות, כפי שרצה. מיד עם סיום הקורס נשלח ללבנון - למשימתו הראשונה והאחרונה.
מיכה תואר על ידי מפקדיו כחייל חרוץ ומסור, בעל רמה אישית גבוהה, שהיווה דוגמה אישית לסובבים אותו, היה עצמאי בביצוע תפקידו והתמיד במילוי המשימות שהוטלו עליו. הם נהגו לצטט אותו: "זה לא מספיק קרבי, אני רוצה יותר קרבי"... וחבריו הוסיפו: "בשבילו אין סיירת, צריך להקים סיירת מיוחדת למיכה". כך, למשל, כשהגיע מועד העלייה ללבנון, למשימתו המבצעית הראשונה, חלה מיכה בהצטננות קשה. הרופא אסר עליו את היציאה ללבנון, ואף הורה לו לקחת ימים של חופשת מחלה. מיכה סירב לקבל את הצו. הוא חתם על מסמך המסיר את האחריות מעל הרופא, ועלה צפונה עם חבריו במועד שתוכנן. את מיכה אפיינה הסקרנות, הדרישה למידע נוסף, תמיד ביקש לחקור ולבחון, לדעת יותר, לברר היכן ניתן לשנות ולשפר. במהלך השירות נפגש מספר פעמים עם מפקדיו והעלה הצעות מוצלחות לייעול תפקוד היחידה. מפקדיו הבחינו בשלב מוקדם מאוד ביכולות של מיכה, רמת העשייה והכריזמה, וייעדו אותו לקורס קצינים, לאחר שירות קצר בלבנון. מיכה תכנן ללמוד וטרינריה עם שחרורו מהשירות בצה"ל, אולם התלבט בגלל התחייבותו למפקדו לצאת לקורס קצינים, ובערכים של מיכה, ההתחייבות למפקד מחייבת.
בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים ואנשי צוות אוויר, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם מיכה. בן עשרים היה בנופלו. מיכה הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמ"ר.
במהלך חודש מרץ 2001 נחנך מתחם "מיכה" בשיתוף יחידת ה"עוקץ" ביער בן-שמן למורשת יחידת ה"עוקץ".
.svg)
